חקרתי דימוי גוף נשי שלילי הגורם להפרעות אכילה אצל נשים והתמקדתי בהחפצה שבמרחב הציבורי. בחנתי את זוויות המבט של העוברים באיילון אל השלטי החוצות וגיליתי שכמעט ואין שטח שאתה לא חשוף לפרסום. התמקדתי במחלף השלום וכוון שהוא האזור שיש בו הכי הרבה שלטי חוצות עם החפצה נשית

​

בזכות שלטי החוצות והמפרסמים גיליתי את האזורים הכי אטרקטיביים והכי בולטים באזור- המקומות הכי אסטרטגיים. אותם נקודות אסטרטגיות הם

פלקט שטחי שמאחוריו מבנים נטושים ומוזנחים  ללא תוכן ובלי קשר אמיתי לסביבה.

​

האידיאל הוא לקחת את אותם נקודות ולצקת לתוכם תוכן. "לנצל" את הנקודות למען המרחב, העיר והקהילה. ליצור מרחב שיכול להחזיר מבט בחזרה אל הסביבה ולקיים היפוך מבט למרחב שבעבר רק התבונן אל פלקט. בכך ליצור מרחב עירוני שמקיים דיאלוג באמצעות המבט.

​

שמרתי על צורת המבנה המקורי, סביבו יצרתי גנים וורטיקליים המייצרים מרחבים ציבוריים לפי זוויות המבט שחקרתי כדי להעצים את טווח המבט אל המרחב. המרחבים הציבוריים "מנצלים" את הנקודות האסטרטגיות ומאפשרים להתבונן בחזרה אל הסביבה וליצור קשר בין העוברים באייליון לשוהים במרחב.

​

הנוסעים והולכי הרגל באיילון עוברים תהליך כאשר הם מתבוננים ועוברים לצד המרחב. בתחילת טווח המבט ישנה הסתרה של המרחב באמצעות צמחייה, וככל שמתקדמים טווח המבט נפתח והמרחב נגלה לצופה. מרחב אורגני שמשתנה ונפתח עם התנועה ולא שטוח ודו ממדי כמו שלט חוצות.

 

בפרויקט שלי רציתי להראות שאפשר אחרת. להביא דוגמא איך אפשר "לנצל" את המרחב ואת הנקודות האסטרטגיות לטובת העיר והקהילה. לא לטובת הכיס של בעלי ההון אשר באים על חשבוננו- על חשבון דימוי הגוף שלנו, על חשבון המרחב העירוני שלנו ועל חשבון גנבת המבט שלנו.